כתבה ספר מופתי, בעל שני חלקים, על תולדות היהודים בימי הביניים בפולין בכלל

Hanna Zaremska Żydzi w średniowiecznej Polsce: Gmina Krakowska Warszawa: Instytut Historii PAN, 2011, 551 pages ב 1984 סיכם גרשון הונדרט את מצבה של ההיסטוריוגרפיה היהודית בפולין באופן פסימי למדיי: "בגלל השמדת הקהילה היהודית הפולנית בשואה אין עוד סטודנטים ילידי המקום שהיו יכולים להמשיך את עבודתם הנפלאה של היסטוריונים פולנים יהודים מלפני מלחמת העולם השנייה. חיים ועבודה של דור שלם של מורים מאיר בלבן, יצחק שיפר, עמנואל רינגלבלום, שמעון דובנוב ורבים אחרים נחתכו". והנה כמעט שלושים שנה אחרי, על רקע של רנסנס בלימוד ההיסטוריה והתרבות היהודית בפולין, חנה זרמסקה מדיאבליסטית ידועה מהמכון להיסטוריה באקדמיה הפולנית למדעים כתבה ספר מופתי, בעל שני חלקים, על תולדות היהודים בימי הביניים בפולין בכלל ובקרקוב בפרט. ספר זה זכה בפרס קליו )Klio( המכובד למונוגרפיה האקדמית הטובה ביותר לשנת 2011. אף על פי שלא למדה אצל ענקי הדיסציפלינה הצליחה חנה זרמסקה לחבר ביד אמן נרטיב מלומד ומרתק כאחד, שמספר את ההיסטוריה המוקדמת של היהודים בפולין )חלק ראשון( ובקרקוב )חלק שני( בצורה נגישה לקהל רחב ולקוראים מהתחום כאחד. לצד סיפור קולח, מחקר רב שיטתי ופרשנות רב ממדית של המקורות הנוצריים והיהודיים תרומתה הגדולה של המונוגרפיה היא שזירה של אותו הנרטיב אל תוך השילוב של הקשרים רחבים יותר. יהודי פולין מתוארים בה כחלק מההיסטוריה, הכלכלה והחברה של פולין ושל מרכז אירופה, וכאחת מהקהילות בתפוצות ששמרו על יהדותן והיו ו את ישראל שבגלות )18(. לספר אין מבוא שגרתי. במקום זאת מופיע פרק 1.I עם כותרת אוגוסטינית לכאורה: "כיצד כתבתי את ההיסטוריה של היהודים בפולין המדיאבלית". ברם במהרה הטקסט הופך מווידוי להצגת האני מאמין של ההיסטוריונית, שדרכו היא מכינה את קוראיה לקראת הדיונים המאתגרים בפרקים הבאים. תחילה זרמסקה מתארת את מקומם המיוחד של היהודים בחברה הפאודלית הפולנית. היא מסבירה כיצד היהודים, שהיו שונים בשל דתם )11(, מראיהם, שפתם, אורח חייהם ומנהגיהם, נבדלו גם מהרוב וגם מקבוצות השוליים השונות. בהמשך זרמסקה מאפיינת את מקומם הדינמי של היהודים בכלכלה המדיאבלית Gershon D. Hundert & Gershon C. Bacon, The Jews in Poland and Russia: 1 Bibliographical Essays, Bloomington 1984, p. 2 2 ראו למשל H. Zaremska, Bractwa w Średniowiecznym Krakowie: Studium form społecznych życia religijnego, Wrocław 1977; idem, Niegodne rzemiosło: Kat w społeczeństwie polskim, Warsaw 1986; idem, Banici w Średniowiecznej Europie, Warszawa 1993; Halina Manikowska & Hanna Zaremska, Peregrinationes: Pielgrzymki w kulturze dawnej Europy, Warszawa 1995; idem, Ecclesia et civitas: Kościół i życie religijne w mieście średniowiecznym, Warszawa 2002; Witold Sienkiewicz, Hanna Zaremska et al., Atlas historii Żydów polskich, Warszawa 2010 158

ספרים הפולנית כנובע ממגבלות העיסוק שהוטלו עליהם ושצמצמו את פעילותם לענפים שנתפסו כמכובדים פחות )12(. לאחר מכן היא מסבירה את השנאה המדיאבלית כלפי היהודים כמושרשת בדת וניזונה ממדיניות ההתפשטות של הכנסייה הצעירה, ובזה היא שונה מהאנטישמיות המודרנית. כל ההבהרות, שמובאות לצד דיון בשפתם של היהודים, תיאור מקורות היהודים והסרטוטים הקצרים של דמויותיהם של אבות ההיסטוריוגרפיה הפולנית יהודית )18-14(, מדגישות את חשיבותו של ההקשר הרחב להבנת הספר כולו ולהכרה של תולדות היהודים בפולין. אחת מהנחות היסוד המוצגות בספר טוענת כי נדודים הם חלק בלתי נפרד מההיסטוריה היהודית )41(, והם אחד הגורמים שהשפיעו על הזהות והאופי הדתי והמנטלי של הקהילות היהודיות האירופיות אשר שילבו בחייהן זיקה למסורת האבות ולארץ ישראל עם החוויה של הגלות וניסיון להשתלב בחיי הסביבה )59(. לאור הנחה זו מקדישה חנה זרמסקה את הפרק השני למין מבוא נוסף שבו היא מסרטטת את תולדותיה של ההגירה היהודית מספר בראשית ועד להתהו ותן של הפזורות הספרדית והאשכנזית. בצורה סובטילית מתעלה המחברת מעל הקונוטציות הכרוכות במונחים ספרדי ואשכנזי ומתרכזת בנומנקלטורה התנכ"ית שבעזרתה יהודים בימי הביניים יצרו בעצמם את ההגדרות הגאוגרפיות תרבותיות האלו )50-48(. לצד הדיון ב"גאוגרפיה יהודית" ובנוסף להצגת דעות שונות לגבי מוצאם של היהודים באשכנז זרמסקה ממקמת את הנדודים של היהודים בתוך ההיסטוריה האירופית ומונה גורמים מרכזיים לתנועת ההגירה היהודית, כמו כלכלה )54( וחתירה לשיפור תנאי המחיה )56(, ומאוחר יותר גם רדיפות, גירושים במערב ועליית האפשרויות הכלליות במזרח. עם השינוי של כיוון ההגירה היהודית מזרחה זרמסקה עוברת בפרק 3.I לדיון בהופעתם ובהתיישבותם של היהודים בפולין בפרט ובמרכז אירופה בכלל. הרחבת האזור הגאוגרפי של הדיון, הנובעת מהכרה עמוקה בדמיון בתולדות היהודים בפולין, בצ'כיה ובהונגריה המדיאבליות )סוג המקורות, ארגון הקהילות הגדולות, חיי החברה של קהילות בגלות וקשרים בין הקהילות, דמיון בין חוקי ההתיישבות במדינות האלה, היחסים בין השלטון המקומי למתיישבים החדשים, ותקנות דומות ליהודים(, מאפשרת לכותבת בחינה השוואתית המשלימה ומפרשת מחדש את המידע המועט שיש לנו לגבי הופעתם של היהודים הראשונים בפולין. זרמסקה פותחת את הסיפור של היהודים בפולין בהבחנה שאיננה חדשה בתחום, כי היהודים הראשונים באזורים אלו היו סוחרים שעסקו בסחר עבדים אשר מסלוליו עברו דרך מרכזי השלטון המקומי הנסיכותי )69-64(. במהלך השנים ובשל השינויים באופי המסחר ודרישה לסטביליזציה בקשרי חליפין נוצרו במרכזים אלו מושבות יהודיות ראשונות )74(. ומי היו חלוצי ההתיישבות? ביד אמן המחברת מתעלה מעל הפולמוס העכשווי בנושא, מזכירה לטובת הקורא המתחיל את שלוש התאוריות הקיימות בנושא, ומתארת בקווי היסוד רק את "התאוריה הכוזרית", אשר לדעתה אינה אלא היפותזה אשר "תור הזהב שלה כבר חלף" )78(. בחלקו השני של הפרק זרמסקה מאפיינת את המושבות היהודיות הראשונות בפראג, 159

בקרקוב ובאסטרגום,Esztergom( בפולנית.)Ostrzyhom כדי ליצור תמונה כוללת ככל האפשר המחברת משלבת ניתוח מקורות נוצריים עם מחקר השוואתי, ומסיקה מסקנות מלומדות לגבי מיקומן של המושבות, היחסים בינן לבין השליטים המקומיים, תעסוקתם של היהודים הראשונים וחקיקה שקשורה בה, והיחסים בין היהודים לסביבתם. היא יוצרת נרטיב זורם שמתאר את דרכם של היהודים ממסחר בעבדים לעיסוק בהלוואות, מסחר בין לאומי וייצור מטבעות. זרמסקה אינה נרתעת מלדון בחייהן הפנימיים של הקהילות הראשונות בעזרת ניתוח המקורות היהודיים. ולצד המידע הבסיסי לקורא שאינו מצוי במנהגים היהודיים היא יוצרת תמונה דינמית ורב ממדית של חיי הקהילות המוקדמות בתקופת השינויים באופן ההתיישבות ובתעסוקה. נוסף על הסגולות הרבות הפרק השלישי הוא פרדיגמטי עבור הדרך שבה זרמסקה חוקרת את ההיסטוריה של יהודי פולין בתוך ההקשר הפולני והמרכז אירופי ובתוך הקונטקסט היהודי של התפוצות ושל היהדות. בפרק 4.I, העוסק במאה ה 13, זרמסקה מתחקה אחרי ההגירה הגרמנית אל פולין ומעלה תזה חשובה להבנת תולדות יהודי פולין ומכרעת עבור הספר שלה: בעקבות הקולוניזציה הגרמנית התחוללו תמורות רבות בערי פולין, ונוצר מצב חדש אשר השפיע על מעמדם של היהודים העירוניים. מתחילת המאה ה 13, עם העלייה בצפיפות האוכלוסין בגרמניה ושינויים במשטר הפאודלי מצד אחד, ובעקבות תמורות כלכליות והופעתן של אפשרויות חדשות על אדמות פולין מהצד השני, הגיעו קבוצות של מהגרים גרמנים )כנראה דרך בוהמיה( קודם לשלזיה ומאוחר יותר לפולין גדול )Wielkopolska( ולפולין קטן.)Małopolska( לדעתה של המחברת, ההגירה היהודית הייתה מקבילה להרחבה זו של ההתפשטות היישובית מאזורי גרמניה )115(. עם הקולוניזציה הגרמנית בערי פולין התקבל החוק המגדבורגי, אשר גרם לרפורמות שונות בזכויות של הערים ותושביהן, כגון קביעת זכויות לפי מקום המגורים ולא לפי המוצא )123(. המצב החדש, עם העלייה במספר הקהילות היהודיות בפולין שאותן זרמסקה מונה ומתארת על פי עדויות מוקדמות ביותר עורר צורך בהסדר מחדש של מעמד היהודים. על כן, לאחר שבשנות החמישים של המאה ה 13 קיבלה קליש )Kalisz( את זכויות העיר לפי החוק המגדבורגי )126( קבע השליט המקומי, הנסיך בולסלב האדוק Pobożny(,)Bolesław ב 1264 את התקנון עבור היהודים אשר הגדיר את השיפוט עליהם ודן בפעילותם הבנקאית והמסחרית. לצד סיכום של תוכן התקנון זרמסקה חוזרת ומדגישה את הקשר בין קביעתו לבין התמורות הנובעות מהקולוניזציה הגרמנית, ומתחקה אחרי קבלתו בנסיכויות של שלזיה. אף שבפולין המדיאבלית הייתה לשליט סמכות על היהודים )142( זרמסקה ממקמת את תולדותיו של התקנון ואת הדיון במעמדם של היהודים במרכז אירופה הן בהקשר של היחסים בין הנסיכים הפולנים לבין הכמורה והן בקונטקסט הרחב ביותר של המאבק בין הקיסרות לבין האפיפיורות בנוגע להגמוניה על היהודים. זרמסקה ממשיכה את הדיון בפריבילגיות בפרק 5.I, ובו לצד סיכום תוכנם של התקנונים של קזימיר הגדול Wileki( )Kazimierz וסקירת תולדות מכתבי הזכויות והדיון ההיסטוריוגראפי בהם היא בוחנת גם את החקיקה לגבי היהודים הן במסגרת הכנסייה 160

ספרים והן בחוק האדמה ziemskie(.)prawo יתרה מזאת, היא קושרת בצורה משכנעת את הניסיונות לקביעת מעמדם של היהודים למאמצים המדיאבליים לקודיפיקציה כללית של החוק הפולני מצד אחד, ולמאבקי הכוחות בין המלך לבין האצולה מהצד השני. גם פרק 7.I מתייחס לפריבילגיות, והפעם כבסיס לדיון במעמדם המשפטי של היהודים ובפרקטיקות המשפטיות שלהם על היבטיהן השונים, כגון שבועה משפטית ושימוש יהודי בערכאות הגויים. אף שאין היא עוסקת בפשע בתוך החברה היהודית או בפעילותו של בית הדין היהודי, זרמסקה מיטיבה לבחון את הפשיעה בין יהודים בעיני הנוצרים. בזכות היכרות מעמיקה עם המקורות הארכיוניים היא מצרפת לרשימת העברות היהודיות הטיפוסיות גם מכירת חפצים ממושכנים בטרם הגיע מועד סיום העירבון וזיופים במשקל ובגובה החוב של נוטלי הלוואות. בין הפרקים העוסקים בפריבילגיות מסתתרת פנינה אמתית )6.I(, שבה זרמסקה מערערת על מספר דעות רווחות ומגדירה מחדש את מקומם של היהודים בחברה העירונית. על בסיס הנחת היסוד, כי "הגדרת מקומם של היהודים בחברה העירונית בפולין במאות ה 13, ה 14 וה 15 דורשת דיון בשתי סוגיות, החוקים המגדירים את מעמדם של היהודים בערים המגדבורגיות וזכויות לצד ההגבלות על פעילותם הכלכלית" )172(, זרמסקה מציגה בחינה ביקורתית של העיסוק היהודי ב"מקצועות המחר", דהיינו מסחר והלוואות, ומראה כיצד השתתפו היהודים בחיי הכלכלה של העיר הפולנית בעוד הם נמצאים מחוץ למערכות המשפט, הפוליטיקה והקורפורציה. לצד סיכום מלומד של מחקרים על הפעילות הבנקאית והמסחרית של היהודים המחברת מתחקה אחרי התמורות במעמדם של היהודים בתוך חברה עירונית העוברת משליטה מוחלטת של המלך, המגן על היהודים ומעניק להם פריבילגיות, לשלטון עירוני המנסה להגביל את השתתפותם של הזרים, ובכלל זה יהודים, בכלכלת העיר, וחותם על הסכמי סחר עם הקהילה היהודית. פרק 8.I עוסק בשאלה השנויה במחלוקת ארוכת שנים, "כמה יהודים חיו בפולין המדיאבלית". אף שלדעתה של זרמסקה קביעת מספרים דמוגרפיים מדויקים חשובה פחות מדיון בתנועות ההגירה ובנקודות ההתיישבות היהודית, היא סוקרת בהרחבה את הנתונים הדמוגרפיים העולים מרשומות המסים המועטות ששרדו משלהי ימי הביניים. המחברת מקבלת את הרשימה של הקהילות היהודיות על פי זנון גולדון, אך שופכת עליה אור חדש בעזרת התזה של מיכאל טוך בדבר המספר המועט של המשפחות בקהילה יהודית טיפוסית בימי הביניים. תרומה נכבדה למאמצים להבין טוב יותר את גודלה ומקומה של האוכלוסייה היהודית בפולין המדיאבלית מתקבלת ממסקנותיה, כי לצדן של שלוש Zenon Guldon, "Skupiska żydowskie w miastach polskich w XV-XVI wieku", in 3 Krzysztof Pilarczyk & Stefan Gąsiorowski (eds.), Żydzi i judaizm we współczesnych.badaniach polskich, Kraków 2000, pp. 13-25 Michael Toch, "Siedlungsstruktur der Juden Mitteleuropas im Wandel vom 4 Mittelalter zur Neuzeit", in Alfred Haverkamp & Franz-Jozef Ziwes (eds.), Juden in der christlichen Umwelt während des späten Mittelalters, Berlin 1992, pp. 29-39 161

הקהילות הגדולות, שמנו 500 עד 800 תושבים ואשר שילמו את מרבית המסים היהודיים לאוצר המדינה, רוב אתרי ההתיישבות היהודית בפולין של המאה ה 15 מנו משפחה אחת או שתי משפחות. שני הפרקים האחרונים בחלק הראשון של המונוגרפיה עוסקים ביחסים בין הנוצרים לבין היהודים מנקודות מבט שונות. משותפת להם הרחבת הקונטקסט והבניית האוכלוסייה היהודית בפולין כחלק בלתי נפרד מתפוצת אשכנז. בפרק 9.I זרמסקה דנה בתיאורי היהודים אצל יאן דלוגוש, כרוניקאי ידוע המייצג את המילי ה האינטלקטואלי דתי של האקדמיה בקרקוב, אשר דגל בעליונות הסמכות הדתית על המדינית, ובמקביל ביקר את האחרונה על סובלנות יתר כלפי היהודים. בעזרת ניתוח ביקורתי של הקטלוג הטיפוסי שבו דלוגוש מונה את העלילות נגד היהודים המחברת לא רק מורה כיצד על היסטוריון להתמודד עם סוג זה של טקסטים, אלא גם מוכיחה כי בני התקופה ראו בקהילות פולין חלק מתפוצה אירופית, ולא יחידה נפרדת )283(. פרק 10.I עוסק ביחסים בין "הכנסייה לבין הרבנים" הן מהצד הנוצרי, שבו זרמסקה מדגישה את הקשר בין מסורת וחקיקה נוצרית כללית לבין המדיניות הכנסייתית בפולין, והן מהצד היהודי, שדרכו זרמסקה מגלה כיצד ההתמודדות עם הסביבה הנוצרית ועם אורח החיים בגלות קישרו בין יהודי פולין לבין הסמכויות הדתיות המובילות בתפוצה האשכנזית, כגון ר' יהודה החסיד, ר' משה מינץ )מהר"ם(, ר' ישראל מברונא ור' ישראל איסרלין, שאליהם הפנו שאלות בכתב )322-318(, ושחלק מתשובותיהם השתמרו בספרות השו"ת. לצד הדגשת התפיסה הקושרת את קהילות פולין לתפוצות ישראל זרמסקה חוזרת ומורה כי כדי להבין את תולדות היהודים בפולין יש לבחון אותן גם בתוך ההקשר ההיסטורי חברתי הפולני והמרכז אירופי, וכי אין להתעלם מקשרים יום יומיים בין שתי החברות, אשר לפעמים הובילו להמרת הדת )327-324(. חלקו השני של הספר מוקדש לקהילה היהודית בקרקוב. כותרתו מטעה במקצת, כיוון שגם בחלק זה הקונטקסט רחב, ותיאור הקהילה הנבחרת נבנה תוך כדי ניתוח השוואתי עם קהילות מקבילות במרכז אירופה ומתוך הקשר היסטורי חברתי פולני. יטעה גם מי שיתכוון לוותר על החלק השני ולהסתפק בקריאה של הספר המונומנטלי של בלבן. כבר פרק,II.1 המיישם על קרקוב את התובנות מהחלק הראשון של המונוגרפיה, מרחיב את הידוע לבלבן ומציג דיון מעמיק על נוכחותם של היהודים בעיר עוד לפני 1304. בעזרת המחקר בתולדות היהודים במרכז אירופה והיכרות עם מקורות נוצריים זרמסקה מצליחה לפרש מחדש את העדויות המועטות, ולהראות כי היהודים )שכנראה הגיעו מאזורים גרמניים( נכחו בקרקוב Jan Długosz, Roczniki czyli Kroniki Sławnego królestwa Polskiego, Warszawa 1962; 5 Ioannis Dlugossii Liber Beneficiorum dioecesis cracoviensis, Kraków 1964 6 על דלוגוש ראו למשל śmierci: F. Kiryk (ed.), Jan Długosz w pięćsetną rocznicę Materiały z sesji, Olsztyn 1983; U. Borkowska, Treści ideowe w dziełach Jana Długosza: Kościół i świat poza Kościołem, Lublin 1983 Meir Bałaban, Historja Żydów w Krakowie i na Kazimierzu 1304-1868, Kraków 1931 7 162

ספרים כבר מהמאה ה 11, אך התיישבותם, אשר כנראה התרכזה למרגלות ה Wawel, התהוותה לאורך זמן רב, ולא הייתה קבועה או רצופה. את הדיון בקהילה היהודית המיושבת מתחילה זרמסקה בהתחקות אחרי תולדותיו של "הרחוב היהודי" וסביבתו. אינני מכירה מחקר נוסף שערך סיכום מלומד מעין זה של עסקאות הנדל"ן בין היהודים לבין הנוצרים, אשר בעזרתו המחברת משחזרת את השינויים שחלו הן בשכונה היהודית והן ביחסים בין היהודים לשכניהם. בניגוד לדיון המקביל אצל בלבן הסקירה של זרמסקה עניינית ונטולת ראייה "לקרימוסית". בפרק II.3 זרמסקה עוסקת בארגון הפנימי של הקהילה. היא נמנעת מלחזור בפרטי פרטים על המחקרים של חוקרים ידועי שם, ותרומתה היא בהסתכלות על הארגון הפנים יהודי דרך הפריזמה הנוצרית. מתוך הנחת היסוד שהיהודים היו בקשורים אדוקים עם הסביבה הנוצרית )367( המחברת בוחנת את תפקוד הקהילה ומוסדותיה מול השכנים ועל פי תיאורים שהשתמרו במקורות נוצריים ובהסכמים בין דתיים. זווית הסתכלות זו, יחד עם הסברים מלומדים על הארגון הפנימי של הקהילה שמבוססים בעיקר על מקורות פולניים או על מחקר השוואתי )377(, יוצרים תמונה מעניינת של האוטונומיה היהודית ותפקודה כלפי פנים וכלפי חוץ. לאחר תיאור הקהילה כגוף שלטוני זרמסקה פונה להשיב מעט רוח חיה ולעסוק באנשים שהיו חלק מהקהילה. בכישרון רב המחברת מתחקה אחרי שתי דמויות בולטות: לוקו, חוכר המכרות בוויליצ'קה, אשר במחצית השנייה של המאה ה 14 שימש כבנקאי עבור השליטים הפולנים; ורשקה פישל, "אשת עסקים" דאז ממשפחה אמידה ובעלת השפעה, אשר ניהלה את המשפחה ועסקיה והלוותה כספים למלכים. למרות הפוקוס המיקרו היסטורי לכאורה על דמויות בודדות ומשפחותיהן זרמסקה מצליחה להחיות דרכן את המציאות הקהילתית ולתאר את תנאי החיים שנוצרו בקרקוב עבור אנשי עסקים יהודים, גברים ונשים כאחד. פרק II.5 מתחקה אחרי מומרים בקרקוב המדיאבלית, בוחן סיבות אפשריות להמרת הדת, ועומד על יחסם של גורמים שונים לנוצרים החדשים. 1 שילוב בין תיאור החיים היום יומיים של המומרים לבין הבחינה הביקורתית של יחסן של הכנסייה, המלוכה והעיר 1 למתנצרים יוצר תמונה מסקרנת המשתלבת במחקרים החשובים בנושא. 8 זרמסקה מקבלת את התזה הידועה הטוענת שקרקוב מוזכרת בשו"ת של יהודה הכהן. ראו למשל I.M. Ta-Shma, "On the History of the Jews in Twelfth- and Thirteenth-Century Poland", Polin 10 (1997), pp. 287-288 9 והשוו Hanna Zaremska, "Jewish Street (Platea Judeorum) in Cracow: The 14th the First Half of the 15th Century", Acta Poloniae Historica 83 (2001), pp. 27-57 10 וראו חנה זרמסקה, "מומרים יהודים בקראקוב במאה החמש עשרה", גלעד כא )2010(, עמ' 28-15. 11 ראו לדוגמה staropolskim", Jakub Goldberg, "Żydowscy konwertyci w społeczeństwie Społeczeństwo staropolskie: Studia i szkice, vol. 4, ed. A. Izydorczyk & A. Wyczański, Warszawa 1986, pp. 195-248; Jan Doktór, Śladami mesjasza-apostaty: Żydowskie ruchy mesjańskie w XVII i XVIII wieku a problem konwersji, Warszawa 1998; 163

שלושת הפרקים האחרונים מוקדשים לאירועים בולטים בעלי משמעות מכרעת ליחסים בין היהודים לשכניהם הנוצרים. פרק II.6 עוסק בפוגרום בקרקוב ב 1407. לצד שחזור המאורעות על פי מקורות שונים ודיון במקרים דומים במקומות אחרים זרמסקה עוסקת בהרחבה בהיבט שלעתים רחוקות מדיי זוכה לתשומת לב מחקרית, דהיינו החזרה לחיי שכנות לאחר אלימות אנטי יהודית. תרומתה הגדולה היא בדיון מלומד בפתרונות שסיפקה מערכת המשפט הן ליהודים והן לנוצרים כדי להחזיר את הדו קיום. בפרק II.7 זרמסקה עוסקת בניסיון למשפט אינקוויזיטורי נגד הקהל הקרקובאי ב 1495. אף שלא סיפקה תשובות סופיות בשאלת הסיבות למאסר היהודים או להפסקת המשפט היא תורמת רבות להבנת האירועים בעזרת ניתוח המאורעות על רקע המתחים המקומיים ובהקשר הרחב של תולדות האינקוויזיציה ויחסה ליהודים וגם בקונטקסט של מדיניות אנטי יהודית בקיסרות. פרק II.8 עוסק בנושא השנוי במחלוקת של מעבר היהודים מקרקוב לקז'ימייז'. 1 גם כאן המחברת שופכת אור על המאורע ונותנת פרשנות משלה בעזרת הקשרים רחבים. היא מתארת את האירוע כחלק משרשרת צעדים אשר מצד אחד הרחיקה את היהודים ממרכז הבירה אך מצד השני שמרה על מעמדם החוקי, הרחיבה את נחלותיהם ושינתה את חוקי המסחר. 1 אף שהמונוגרפיה מסתיימת במעבר לקז'ימייז' היא נטולת,finale dramatico ונחתמת במין חצי קדנצה שמזמינה כרך המשך על תולדות היהודים בקרקוב בעת החדשה המוקדמת. לסיכום, כתיבת מונוגרפיה היסטורית היא אתגר גדול, וזרמסקה עמדה בו בגבורה. ספרה הכתוב היטב משלב בין נרטיב זורם לפרשנות אנליטית של מקורות רבים ומגוונים בתוך הקשרים רחבים. הספר הוא תרומה משמעותית לידיעתנו ולהבנתנו את תולדות היהודים בפולין ובקרקוב בתקופה המוקדמת. ללא ספק עתיד מחקר זה לשמש כספר לימוד לסטודנטים של ההיסטוריה הפולנית יהודית וכנקודת התייחסות לכל המתעניין בתחום. טוב יהיה אם למהדורות הבאות יצורף מפתח, אשר עשוי להקל על התמצאות בטקסט של מעל 500 עמודים, וטוב יהיה בוודאי אם מונוגרפיה זו תתורגם לשפה מערבית, וציבור קוראים נרחב יוכל ליהנות מיצירת המופת של זרמסקה. ענת ואתורי Adam Kaźmierczyk, "Żydowscy konwertyci w Krakowie w 2. pol. XVII w i 1. pol. XVIII wieku", Kwartalnik Hisotrii Żydów 2011, pp. 5-35; idem, "Converted Jews in Kraków, 1650-1763", Gal-ed 21 (2007), pp. 17-52; idem, "Kazimierz Wolinski and his Assistance Foundation for Converts at St. Mary's Church in Kraków", Kwartalnik Historii Żydów 2006, pp. 576-585; Agnieszka Jagodzińska (ed.), W poszukiwaniu religji doskonałej? Konwersja a Żydzi, Wrocław 2012 12 ראו למשל Krakowa?", Bożena Wyrozumska, "Czy Jan Olbracht wygnał Żydów z Rocznik Krakowski 50 (1980), pp. 57-64 13 וראו Hanna Zaremska, "Crossing The River: How and why the Jews of Kraków Settled in Kazimierz at the End of the Fifteenth Century", Polin 22 (2010), pp. 174-192 164